החלטה בתיק בר"ע 1041/05

זוהי בקשת רשות ערעור על החלטת בית משפט השלום בירושלים (כב' סגן הנשיא, השופט מוסק) מיום 23.10.05, בגדרה נדחתה בקשה לביטול פסק דין שניתן נגד המבקשים, לפי הטענה, במעמד צד אחד. פסק הדין ניתן, לדברי המבקשים עצמם, ביום 21.12.03. המבקשים הגישו את הבקשה לביטול פסק דין ביום 8.8.05. ביום 1.1.06 קבעתי שהבקשה מצריכה תשובה, והמשיבה הגישה את תשובתה והתנגדה למתן רשות ערעור.

בית המשפט קמא קבע, כעניין שבעובדה, כי המבקשים היו מודעים להליכים המתנהלים נגדם. בית המשפט אף עמד בהרחבה על מחדלים דיוניים של המבקשים, הן בעת התנהלות ההליך לעיצומו, והן בכל הנוגע לשלבים שליוו את פסק הדין. הוא ציין במיוחד את משך הזמן הרב שחלף מעת מתן פסק הדין ועד להגשת הבקשה לביטולו. הוא אף עמד על ההזדמנות שניתנה למבקשים אגב הליכי הערעור שהתנהלו בבית משפט זה. בית המשפט הצביע על כך, כי על פסק הדין הוגש ערעור על ידי בעלי דין אחרים, וכי המבקשים היו ערים לקיומו של הערעור. אגב הערעור הורה בית המשפט שלערעור למסור למבקשים במסירה אישית את מסמכי הערעור ומועדי הדיון, וכך נעשה. בית המשפט ציין כי בדיון שהתקיים ביום 6.6.04 המבקשים הופיעו, אם כי לא הגישו את סיכומיהם לבית המשפט. לאחר דברים אלה ציין בית המשפט כי הטענות המועלות על ידי המבקשים הן טענות משפטיות שנבחנו על ידי בית המשפט - ונדחו.

בבקשת רשות הערעור הורחבה היריעה הנוגעת לסיכויי הערעור, ולעומת זאת ההתייחסות לשאלת הידיעה אודות פסק הדין היתה מצומצמת ודלה. וכך נאמר בבקשה:

טעה בית המשפט הנכבד קמא, בקבלו את טענת המשיבה כי פסק הדין מיום 21.12.03 הומצא למערערים על ידיה במסגרת הליכי הערעור בבית המשפט המחוזי, חרף העובדה שלא בוצעה המצאה כדין.

פרוטוקול הדיון בבית המשפט המחוזי מלמד, כי המבקשים הופיעו לדיון שנערך בבית המשפט ביום 6.6.04. דיון זה נערך בפני כב' השופט גל והמבקשים ציינו, באותה עת, כי אין להם ייצוג. בהתאם לכך הורה בית המשפט על הגשת סיכום הטענות בתיק בכתב כדי להקל על המבקשים "להתייעץ עם עורך דין".

המבקשים ידעו, אם כן, לפחות באותו מועד, כי ניתן נגדם פסק דין, אך הם לא טרחו בבקשת רשות הערעור להסביר מדוע התעלמו מאותו פסק דין ומדוע הגישו את בקשתם לביטול פסק דין רק בחלוף למעלה משנה מהמועד בו התקיים אותו דיון. במקרה כזה, בו נכח בעל דין בדיון הנוגע לפסק דין שניתן נגדו, אין הוא יכול להישמע עוד בטענה כי פסק הדין לא הומצא לו כדין וכלל הידיעה חל במלוא עוצמתו (ראו: רע"א 449/04 בן אליעזר נ' בנק המזרחי, תק-על 2004 (4) 2198).

יוצא, אפוא, כי הבקשה לביטול פסק הדין הוגשה באיחור ניכר, ללא כל הסבר. במצב דברים זה, יבוטל פסק הדין רק אם יש בידי המבקשים להצביע על סיכויי הצלחה גבוהים בהגנתם, כך שאי ביטול פסק הדין, למרות מחדלם הממושך העולה כדי התעלמות שיטתית מהחלטות בית משפט, יעלה כדי עיוות דין (ראו לעניין זה בספרו של י' זוסמן, סדרי הדין האזרחי(מהדורה שביעית, 1995) 736-740). יודגש, כי המבקשים נהגו בדרך זו של חוסר מעשה ואי השתתפות בהליך, למרות הסיכונים שרבצו לפתחם, גם תוך כדי הדיון בבית משפט קמא.

אמנם במקרה זה קיימים סיכויי הצלחה להגנתם של המבקשים? התשובה לשאלה זו היא שלילית. בית המשפט קמא בחן בפסק דינו את טענות המבקשים בכל הנוגע לשאלת ידיעתם אודות העדר הרישיון, ודחה טענות אלה. בית המשפט סבר, כי עלה בידי המבקש 1 להוציא רישיון נהיגה תוך ניצול מחדל של רשות הרישוי (פסק הדין, סעיף 21), ואילו המבקש 2, שהיה המחזיק בפועל ברכב והנושא באחריות לפוליסת הביטוח, היה ער לכך שאחיו הוא נטול רישיון, וזאת על יסוד מחדלים דיוניים שהתבטאו בהימנעותו למסור עדות (פסק הדין, סעיף 27).

סוף דבר, המבקשים נמנעו מלהגיש בקשה לביטול פסק הדין במועד. טיעוניהם מבוססים על שאלות שבעובדה שהוכרעו בפסק הדין של בית המשפט קמא, לאחר שנשמעה עדות המבקש 1, ולאחר שהיה בידי המבקש 2 למסור את עדותו והוא נימנע מלעשות כן.

בנסיבות אלה, הבקשה ליתן רשות ערעור - נדחית.

המבקשים ישאו בהוצאות המשיבה בסכום של 2,500 ש"ח.

ניתנה היום י"ד בשבט, תשס"ו (12 בפברואר 2006) בהיעדר הצדדים.

המזכירות תמציא העתקים לב"כ הצדדים.

  התוכן בעמוד זה אינו מלא, על מנת לצפות בכל התוכן עליך לבחור אחת מהאופציות הבאות: